טורנירי פוקר
טורניר פוקר מתחיל עם מספר גדול של שולחנות פוקר. בדרך כלל, יהיו תשעה שחקני פוקר בכל שולחן. כל אחד מהשחקנים יתחיל עם אותו הסכום של אסימוני משחק.
המשחק הנפוץ ביותר הוא פוקר טקסס הולדם, בדרך כלל טורניר מחייב דילר לכל שולחן אשר מועסק על ידי מארגניו ואחראי לחלוקת הקלפים, הקופה ושמירה על חוקי המשחק.
על מנת להחליט מי השחקן שיפתח את טורניר הפוקר, הדילר מעביר כפתור חלוקה מסביב לשולחן- השחקן הראשון שיושב משמאל לכפתור החלוקה הוא הראשון לקבל. שני השחקנים שיושבים משמאל ומימין לכפתור החלוקה צריכים לשים הימור ראשוני- סכום שנקבע מראש בכל טורניר ורשום בתקנון. (נקרא: בלייינד). השחקן שיושב בכסא השני משמאל לכפתור החלוקה שם את הבליינד הגדול (הימור ראשוני גבוהה), והשחקן שיושב מימין, שם את "הבליינד הקטן" – ההימור הראשוני המינימאלי.
הרעיון של הבליינד הוא ליצור קופה שיהיה על מה לשחק.
בכל פרק זמן קצוב וידוע מראש, גדלים סכומי הבליינד אשר ההימור שלהם הינו חובה!
בדרך כלל, לאחר מספר סיבובים, מקובל כי כל שחקן טורניר פוקר גם יכריז על אנתה- הימור השתתפות בבליינד, אבל נמוך הרבה יותר.
משחק טורניר כמעט תמיד יהיה מוגדר "ללא גבולות", שחקן פוקר יכול להמר על כל מה שיש לו, בכל סיבוב משחק. הפוקר הולדם קיימים ארבעה סיבובי הכרזות להימורים. אפשרות ראשונה היא לאחר חלוקת קלפי הכיס (הקלפים המוסתרים), אפשרות שנייה היא לאחר ה"פלופ" (שלושת קלפי הקהילה הראשנים), אפשרות שלישית לאחר ה"טרן", ורביעית לאחר ה"ריבר".
טורניר פוקר מקצועי, עם שחקנים מקצועיים, מראה כיצד השחקנים מתחילים את האסטרטגיה שלהם עוד לפני "הפלופ"- הם מעלים הימורים וכך גם יוצרים מתח- בדרך כלל גם כאשר אין להם קלפים טובים במיוחד. אחרי הפלופ, כבר נוצר מצב שבו מעלים את ההימור עד שמי שמעלה הכי הרבה- הוא גם זה שמנצח את המשחק. כמו כן, במשחקי טורניר, ניתן לראות המון בלופים- בגלל שמי שמעלה הכי הרבה, הוא זה שבסוף לוקח.